"עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים... יָקוּם דָּבָר" (דברים יט,טו)- ולכן בסוף נאומו הארוך של משה רבנו הוא מבקש למצוא עדים שיתקיימו ויעידו על דברי התוכחה הקשים שלו שהוטחו כלפי עם ישראל במשך שלושים ושישה ימים, מר"ח שבט ועד יום מותו.
בבוחרו בעדים- השמים והארץ-הוא מזהיר את בני ישראל-"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" (דברים ל,יט) ואף פונה ישירות אל העדים באומרו - הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי דברים,לב,א). אך האם השמים והארץ אכן יכולים להעיד ולדבר? בפשטות, מובן שלא. הרי הם לא בני אנוש ופה אין להם. אז מה אם כן בא לומר משה בבוחרו בהם כעדים?
כדי לענות על כך נחזור אחורה אל הפסוק הפותח את התורה:
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית,א,א)
גם כאן מככבים השמים והארץ בתור לכאורה הראשונים להיברא! ויש לשאול- באיזה יום נבראו השמים והארץ ? הלא ביום הראשון נברא בכלל האור (הגנוז לצדיקים) , בשני הרקיע, רק בשלישי נתגלה הים ונחשפה היבשה והדשאים וכן הלאה ,אז מדוע בחרה התורה להזכיר את השמים והארץ כבר בפסוק הפותח?
מובן שיש לומר ולבאר שהשמים והארץ המובאים בתחילת התורה הינם שם כולל לשתי ישויות הקיימות במציאות: השמים- המציאות הרוחנית, הארץ- המציאות הגשמית. בכל אשר נפנה בעולמנו נמצא שני מרכיבים הפוכים אלו: גוף ונשמה,חומר ורוח,קודש וחול ,ומשום שהם המרכיבים של כל המציאות הנבראת כך גם משה מתייחס אליהם בתור שני המרכיבים הנצחיים והמהותיים שראויים לשמש בתור עדים של דבריו הנוקבים והמקיפים .הפנייה היא אם כן אינה למי שיוכלו להעיד אלא למהויות בפניהם יש לתת דין וחשבון- צד רוחני וצד חומרי.
המילה 'האזינו' משורש א-ז-ן מזכירה לנו את המילה איזון (וידוע שהאיזון הגופני של האדם תלוי באזניים) -שכן כל החיים שלנו הם נסיון לאזן בין שמים לארץ,בין רוח לחומר,בין קודש לחול.לדעת ר' יהושע נדרש איזון במעשיו של האדם ביום טוב - "חציו לה' וחציו לכם"(ביצה טו,ע"ב) .הימים של בין כסה לעשור הם ימים של איזון- יום ראש השנה הוא בעצמו יום של איזונים בין אימת הדין לבין שמחת החג וכך גם ישנו איזון בין ראש השנה מחד בו אנו מרבים באכילה ובשתייה כפי שאמר הנביא נחמיה לשבי ציון: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים"(נחמיה ח,י) לבין יום הכיפורים מאידך בו אנו שרויים בצום ובתענית.
החיים מלאים באיזונים בין 2 קצוות וכפי שאומר הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות (שמונה פרקים,פרק רביעי) הדרך הנכונה היא דרך המלך- שביל הזהב בין 2 הקטבים עם הטיות נדרשות לכאן ולכאן.
מעניין לציין את פלא שפת הקודש בשורש א-ז-ן שאם נדקדק נמצא שהאות אלף ערכה בגימטריה-1 והאות נון בגימטריה סדורה(כלומר ערכה המספרי על סדר האותיות מ-1 ועד 22) הוא 14 והאות ז שערכה כידוע הוא 7 נמצאת באיזון מושלם בממוצע החשבוני בין ה-אלף ל-נון הסופית של המילה א-ז-ן.
גם מזלו של חודש תשרי קשור באיזונים - מזל מאזניים, ומה להם ולחודש זה? על דרך הדרש משום שבחודש זה עם ישראל נידון במאזניים על מצוותיו מחד וחטאיו מאידך ועל דרך הפשט משום שבחודש זה היום והלילה מגיעים לשוויון מוחלט של שתיים עשרה שעות.השנה, דרך אגב האיזון והשוויון חלים בדיוק בפרשת האזינו.
יהי רצון שנדע לשמור על איזונים בין קצוות ובין דעות קוטביות ונשכיל להלך בשביל הזהב- בדרך הישר והטוב ונחתם כולנו בספר חיים טובים.אמן.
בבוחרו בעדים- השמים והארץ-הוא מזהיר את בני ישראל-"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" (דברים ל,יט) ואף פונה ישירות אל העדים באומרו - הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי דברים,לב,א). אך האם השמים והארץ אכן יכולים להעיד ולדבר? בפשטות, מובן שלא. הרי הם לא בני אנוש ופה אין להם. אז מה אם כן בא לומר משה בבוחרו בהם כעדים?
כדי לענות על כך נחזור אחורה אל הפסוק הפותח את התורה:
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית,א,א)
גם כאן מככבים השמים והארץ בתור לכאורה הראשונים להיברא! ויש לשאול- באיזה יום נבראו השמים והארץ ? הלא ביום הראשון נברא בכלל האור (הגנוז לצדיקים) , בשני הרקיע, רק בשלישי נתגלה הים ונחשפה היבשה והדשאים וכן הלאה ,אז מדוע בחרה התורה להזכיר את השמים והארץ כבר בפסוק הפותח?
מובן שיש לומר ולבאר שהשמים והארץ המובאים בתחילת התורה הינם שם כולל לשתי ישויות הקיימות במציאות: השמים- המציאות הרוחנית, הארץ- המציאות הגשמית. בכל אשר נפנה בעולמנו נמצא שני מרכיבים הפוכים אלו: גוף ונשמה,חומר ורוח,קודש וחול ,ומשום שהם המרכיבים של כל המציאות הנבראת כך גם משה מתייחס אליהם בתור שני המרכיבים הנצחיים והמהותיים שראויים לשמש בתור עדים של דבריו הנוקבים והמקיפים .הפנייה היא אם כן אינה למי שיוכלו להעיד אלא למהויות בפניהם יש לתת דין וחשבון- צד רוחני וצד חומרי.
המילה 'האזינו' משורש א-ז-ן מזכירה לנו את המילה איזון (וידוע שהאיזון הגופני של האדם תלוי באזניים) -שכן כל החיים שלנו הם נסיון לאזן בין שמים לארץ,בין רוח לחומר,בין קודש לחול.לדעת ר' יהושע נדרש איזון במעשיו של האדם ביום טוב - "חציו לה' וחציו לכם"(ביצה טו,ע"ב) .הימים של בין כסה לעשור הם ימים של איזון- יום ראש השנה הוא בעצמו יום של איזונים בין אימת הדין לבין שמחת החג וכך גם ישנו איזון בין ראש השנה מחד בו אנו מרבים באכילה ובשתייה כפי שאמר הנביא נחמיה לשבי ציון: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים"(נחמיה ח,י) לבין יום הכיפורים מאידך בו אנו שרויים בצום ובתענית.
החיים מלאים באיזונים בין 2 קצוות וכפי שאומר הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות (שמונה פרקים,פרק רביעי) הדרך הנכונה היא דרך המלך- שביל הזהב בין 2 הקטבים עם הטיות נדרשות לכאן ולכאן.
מעניין לציין את פלא שפת הקודש בשורש א-ז-ן שאם נדקדק נמצא שהאות אלף ערכה בגימטריה-1 והאות נון בגימטריה סדורה(כלומר ערכה המספרי על סדר האותיות מ-1 ועד 22) הוא 14 והאות ז שערכה כידוע הוא 7 נמצאת באיזון מושלם בממוצע החשבוני בין ה-אלף ל-נון הסופית של המילה א-ז-ן.
גם מזלו של חודש תשרי קשור באיזונים - מזל מאזניים, ומה להם ולחודש זה? על דרך הדרש משום שבחודש זה עם ישראל נידון במאזניים על מצוותיו מחד וחטאיו מאידך ועל דרך הפשט משום שבחודש זה היום והלילה מגיעים לשוויון מוחלט של שתיים עשרה שעות.השנה, דרך אגב האיזון והשוויון חלים בדיוק בפרשת האזינו.
יהי רצון שנדע לשמור על איזונים בין קצוות ובין דעות קוטביות ונשכיל להלך בשביל הזהב- בדרך הישר והטוב ונחתם כולנו בספר חיים טובים.אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה